הביצועים של נייר נחושת עמיד בטמפרטורה- גבוהה נובעים בעיקר מהרכב הסגסוגת המיוחדת שלו ומתהליך טיפול פני השטח. רדיד נחושת מסורתי (כגון רדיד נחושת אלקטרוליטי או רדיד נחושת מגולגל) מבוסס על נחושת טהורה או נחושת -בטוהר גבוה, בעוד שרדיד נחושת עמיד לטמפרטורה- גבוהה יוצר פתרון מוצק על ידי הוספת יסודות סגסוגת קורט (כגון בדיל, אבץ, ניקל וכו'), ובכך מגבירים את עמידות החומר לחמצון.' לדוגמה, תוספת של פח יכולה ליצור שכבת סגסוגת פח נחושת-, היוצרת סרט תחמוצת צפוף בטמפרטורות גבוהות, ומונעת חמצון נוסף. בנוסף, טכנולוגיית ציפוי פני השטח היא גם חיונית. תהליכים נפוצים כוללים:
ציפוי זהב-ללא אלקטרו: שכבת ניקל (עובי 1-3 מיקרומטר) מונחת על משטח רדיד הנחושת, ואחריה שכבת זהב (עובי 0.05-0.1 מיקרומטר). שכבת הניקל פועלת כמחסום דיפוזיה, בעוד שכבת הזהב מספקת עמידות בפני קורוזיה, המתאימה לסביבות מעל 300 מעלות.
ציפוי אורגני: פולימר עמיד לטמפרטורה- גבוהה כגון פוליאמיד (PI) או שרף סיליקון מצופה ליצירת שכבת הגנה בעובי 5-10 מיקרומטר, המסוגלת לעמוד בטמפרטורות קצרות טווח של עד 400 מעלות.
ציפוי קרמי: שכבה קרמית מאלומינה (Al₂O₃) או תחמוצת סיליקון (SiO₂) מיושמת בשיטת הסול-ג'ל או בטכנולוגיית השקעת אדים פיזית (PVD). ההתנגדות לטמפרטורה יכולה להגיע מעל 600 מעלות, אך העלות גבוהה יותר.
